בתקופת לימודי באוניברסיטת חיפה התעוררה בתוכי הכמיהה אל היהדות ואל מצותיו של הקב"ה, שאלות שניטעו בי לאורך שנות חיי קיבלו פתאום מענה בתורה ובמצוות. בתחילת התהליך החוויה הייתה כה אישית ועמוקה והעדפתי שלא לשתף את הסביבה בתחושות וברעיונות החדשים, ישנים שעלו מתוכי. החלטתי להירשם לסמינר ערכים ומשם הדרך אל קיום יום יומי של תורה ומצוות כבר הייתה סלולה. במהלך הסמינר ניסיתי לברר היכן אוכל להמשיך את לימודי ולהעמיק אותם באזור מגורי. מעבר לעיר אחרת לא היה בא בחשבון כיוון שהייתי באמצע לימודי לתואר בתקשורת באוניברסיטת חיפה. צוות הסמינר המליץ בחום רב על מדרשת "שיר חדש". אני כבר לא זוכרת בדיוק כיצד הגעתי בסופו של דבר אל המדרשה, אך התחושה של קבלת פנים לבבית וחמה מצד הצוות ומצד הבנות שלמדו במקום מלווה אותי לאורך כל שנותי בתהליך התשובה, קבלת הפנים הייתה כה חמה וכה מחבקת ועד היום מדרשת "שיר חדש" היא בית שני עבורי.

בתחילה החלטתי להגיע לשיעורים כתלמידה אקסטרנית, לאחר יום לימודים באוניברסיטה, הייתי עושה את דרכי אל המדרשה ושוקעת אל תוך עולם קסום שלא הכרתי. בשלב מאוחר יותר, כאשר הרצון והצורך להביא לידי ביטוי את השמירה על התורה והמצוות גם בתחומים אחרים של החיים, כמו שמירה על כשרות, אווירה של שבת, חיים בחברה של בנות ששאיפותיהן בחיים דומות לשלי הלך והתגבר, המעבר אל מגורים במדרשה היה הדבר הטבעי ביותר עבורי.

עד היום תקופת מגורי במדרשה בחיפה זכורה לי כתקופה היפה ביותר שעברה עלי, מעבר להתרגשות ותחושת ההתחדשות שליוותה אותי בכל רגע ורגע (ויהיה רצון שנזכה תמיד להרגיש התחדשות בעבודת השם), הייתה זו תקופה נפלאה. השיעורים במדרשה הקנו לי מושגים בסיסיים אותם הייתי חייבת לרכוש על מנת שאוכל להתחיל לצעוד בשביל התורה. החיים בחברת הבנות היו מלווים תמיד בחוויות של חסד, נתינה וויתור ובכלל החיים במדרשה בחברה של בנות ששאיפותיהן דומות לשלי והמעבר מחברה חילונית לחברה של בנות המבקשות לחזור בתשובה ולהתקרב לאבא שבשמיים, שהחוויות, ההתמודדויות והרצונות שלנו דומים היום הדבר המיוחד ביותר שיכולתי לבקש לעצמי.

על מנת לתרגם הלכה למעשה, רבני המדרשה דאגו בחכמתם לשבץ אותנו לאירוחים בשבתות בקהילה החרדית המתגוררת בסביבת המדרשה, בשכונת נווה שאנן. אל האירוחים היינו מגיעות בצמא, שתיים שלוש ולפעמים גם ארבע בנות ויותר, צמא ללמוד ולחוות חווית שבת כהלכתה. הקהילה החרדית חיבקה אותנו ונתנה לנו להרגיש בבית. המבוכה התחלפה בתחושת חמימות ואני זכיתי ללמוד ממש מבפנים כיצד נראה בית יהודי.

הכלים שרכשתי אז מלווים אותי עד היום, ולמדרשת "שיר חדש" תמיד יהיה מקום מיוחד בלב ובחיים.