כל משפחתי זכתה לחזור בתשובה. אבי היה ה"חלוץ"- הוא הלך לשיעורים ובתהליך ממושך החל בשמירת מצוות. לאחר שנתיים של "סמינר ערכים" פרטי בבית בכל ליל שבת, כשאבי הוא המרצה הראשי והיחידי- שאר המשפחה החלה התהליך התשובה שלה. המפנה המשמעותי היה בחג הפסח- אבי החליט שהגיע הזמן שבאמת נשתתף בסמינר ערכים. הלכנו לנופש – ויצאנו בני חורין!!!
ביום האחרון של הסמינר, לאחר ששמעתי סיפור אישי ומרגש של אחת המרצות, פניתי אליה וביקשתי לשוחח איתה. הסברתי שבעצם אני כבר מאמינה בקב"ה ויודעת שדרך התורה היא הדרך הנכונה, אך אני מרגישה שעליי להתחזק באמונה זו בכדי שיהיו לי את הכוחות להתחיל ולשמור מצוות. אותה מרצה הציעה לי להגיע לירושלים למדרשה, אך הסברתי שאני עומדת להתחיל את לימודיי באוניברסיטת חיפה, ואין לי כוונה לוותר על כך. היא מיד קישרה אותי עם פעילת ערכים מאזור הצפון והיא המליצה לי על מדרשת "שיר חדש", בה אוכל לשלב את כל רצונותיי יחד- לגור בחיפה, ללמוד באוניברסיטה ועם זאת להתחזק בשמירת תורה ומצוות.
אותה פעילה אמרה לי משפט שבעצם שינה את חיי – היא אמרה לי שאם אני באמת רוצה לעשות שינוי, עליי "להכות בברזל בעודו חם"- לא להמתין ולשוחח כבר מחר עם הרב פרקש, מנהל המדרשה. היא אמרה שרבים הם המשתתפים בסמינר ערכים שמרגישים את הרצון העז להתקדם וללמוד, אך כשהם ממתינים, התלהבותם מתקררת ונמוגה בסופו של דבר.
למחרת פעלתי כעצתה- שוחחתי עם הרב, קבענו ראיון קבלה (כמובן שהתקבלתי…), התחלתי להגיע לשיעורים- ובל"ג בעומר נכנסתי לגור במדרשה.